הדרך המפותלת שמובילה אל אתר החרמון הייתה שוממת – בלי שום זכר לעשרות האלפים שעמדו שם בפקקים בכל יום במהלך עונת הסקי שהסתיימה רק חודש קודם לכן. "אני לא זוכר מתי הייתי כאן בפעם האחרונה כשהיה שלג", ציין אחד מחברי המשלחת, וחבר אחר ענה לו: "המקום הזה הרבה יותר מעניין אחרי שהשלג נמס".
הצטרפנו למשלחת של חוקרים מהגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, שיצאו לסיור מחקרי בהר שקד – אחת מפסגות החרמון הגבוה, שמתנשאת לגובה של 2,012 מטר מעל פני הים. רוב מסלולי הגלישה של אתר החרמון נמצאים בהר שקד, בהם גם המסלולים הקשים והאתגריים – אך אחרי שעונת הסקי מסתיימת, ההר מוגדר כשטח צבאי סגור וגם כשמורת טבע סגורה, והגישה אליו אינה מתאפשרת לציבור הרחב.
"אנחנו נמצאים מעל קו העצים. אפשר לראות מתחתינו את יער הסְפָר ההררי", מסביר ראש המשלחת, ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני והמנהל המדעי של אתר "צמחיית ישראל ברשת". יער הספר ההררי, שמאפיין הרים ברום של 1,900-1,300 מטרים – ולכן בארץ ייחודי רק לחרמון – מתאפיין בפיזור דליל של עצים רחבי-עלים נשירים (ולא מחטניים כמו אורן או ברוש), בהם אלון הלבנון, אלון שסוע, אלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי, שקד קטן-עלים, בן-חוזרר הררי, עוזרר קוצני ועוד. מעל לגובה זה – השלג הכבד, הסופות והכפור בחורף, לצד קרינת השמש העזה, הרוחות והיובש בקיץ – אינם מאפשרים קיום של עצים.
מתחנת הרכבל העליון אנו מתחילים ללכת בשביל רחב, שרובו עדיין חסום על ידי שלוגית עצומה בגובה של יותר משני מטר. למעשה, זהו "ואדי חתול" – אחד ממסלולי הסקי הקשים של החרמון. בחלקו הנגיש של השביל האדמה מאוד בוצית, ומעליה זורמים מי השלגים המפשירים. בצדדים בולטת פריחתו הסגולה של הגרניון ההררי וכן פריחתו הוורודה של הדובדבן השרוע – דובדבן בר שגדל בחרמון, ולא בשום מקום אחר בארץ.
"השנה ההר די יבש", מסביר אחד מחברי המשלחת. "אמנם ירד הרבה שלג בשיא העונה, אך לא היה שלג מאוחר וגם לא ירד הרבה גשם. יש שנים שבהן ההר הרבה יותר ירוק ופורח בתקופה הזו". אולם חיפוש בין סדקי הסלעים מגלה מציאות נדירות ויפות כמו פרחי זיכריני מופשל, ארביס קווקזי, תכלתן מזרחי וגם סיגל צנוע – קרוב משפחה פראי של ה"אמנון ותמר" המוכר והמתורבת.
מהר מאוד אנחנו עוזבים את ה"שביל" ומתחילים לטפס על המדרון התלול, ולעתים קרובות אף נדרשים להיעזר בידיים כדי לעבור מעל קירות סלע גבוהים וטרשי גיר משוננים. הטיפוס מוביל אותנו אל שיח יפהפה שמכוסה בפריחה לבנה. "זה שזיף הדובדבן והוא מאוד נדיר, אנחנו מכירים בחרמון רק כמה בודדים כאלו", מסביר ד"ר פרגמן-ספיר. בסמוך לו גדל שיח בשם ברברית הלבנון, שרק התחיל ללבלב אחרי שהשיר את עליו בחורף. "הוא יפרח רק עוד חודש, יש לו פריחה צהובה יפה. גם ממנו יש בחרמון רק כמה פריטים בודדים".
החרמון הוא המקום היחיד בארץ שבו גדלים צבעונים בכל הצבעים הקיימים בטבע של ישראל – צבעוני ההרים שצבעו אדום, צבעוני החרמון שצבעו ורוד, וצבעוני ססגוני שצבעו לבן – וכדי לפגוש גם אותם אנחנו ממשיכים לטפס אל עבר שיא הגובה. "הצבעוני הססגוני בדרך כלל מאפיין את הפסגות, וצבעוני החרמון מאפיין את המדרונות", מסביר אחד מחברי המשלחת.
פרחיו של צבעוני החרמון נפתחים רק משעות הצהריים המאוחרות – ובדרך אכן נראו ניצני פריחה רבים, אך רק פרח אחד היה פתוח ונראה כבר מעט נבול. פריחתם של הצבעונים הססגוניים כבר הסתיימה ונראו רק פירות – אך בדרך אליהם נגלה מחזה מרהיב שהיה שווה לחלוטין את הטיפוס הקשוח: מרבד של עשרות צבעונים אדומים, וביניהם גם שלושה צבעונים במופע מוטציה נדיר מאוד בצבע צהוב-כתום. "הצבעונים האדומים בחרמון מזוהים כ'צבעוני חאלב' – תת-מין של צבעוני ההרים שגדל בעיקר בסוריה, דרום-מזרח טורקיה ולבנון – ויש בינו לבין צבעוני ההרים שנפוץ בשאר חלקי הארץ כמה הבדלים קטנים", מסביר ד"ר פרגמן-ספיר.
בתוך הבולענים של החרמון
המשך הדרך במורד התלול של ההר מובילה אותנו אל שתי דולינות גדולות הצמודות זו לזו. בין טרשי הגיר מסביב פורחים שני פרחים נדירים נוספים – הזהבית האדמדמת שפרחיה לבנים והיא גדלה רק בחרמון ובהר הנגב הגבוה, ובן-חצב לבנוני שפרחיו תכולים והוא גדל רק כאן. הדולינות עצמן הן למעשה בולענים עתיקים שנוצרו כתוצאה ממים שחלחלו אל מתחת לפני הסלע והמיסו שכבות של אבן גיר – עד שתקרת החלל שנוצר התמוטטה.
בתוך הדולינות בדרך כלל מצטבר שלג רב יותר בחורף, ולעתים הוא נשאר שם עוד שבועות ארוכים אחרי שבשאר השטח השלג הפשיר. בתוך המים הזורמים מהשלוגיות המפשירות בקרקעית הדולינות מפציעים פרחי רומוליאת השלג – אשר יוצרים כתמי פריחה בצבעים סגול ולבן בקו מקביל לקו נסיגת השלג. למעשה, הרומוליאות הצעירות הן סגולות, וככל שהן מתבגרות הן מלבינות – ולכן ניתן להבחין בפרחים רבים שצבועים בשני הצבעים יחדיו.
בחלקה של הדולינה שכבר התייבש והשלג התרחק ממנו פורחים מרבדים צהובים זוהרים של זהבית נבובה – עוד פרח נדיר שגדל בארץ רק בחרמון, וגם כאן רק במספר אתרים בודדים. "איזו כמות, הא? מדהים", אומר ד"ר פרגמן-ספיר.
בטיפוס מעל דפנות הדולינה נגלה עץ שקד קטן-עלים יפהפה מכוסה בפריחה לבנה. למעשה, עצי השקד הללו – שמורדות הר שקד הם הקצה העליון של תפוצתם בחרמון – הם אלו שהעניקו להר את שמו. לא רחוק מהעץ מונחת קסדת מתכת ישנה מנוקבת בכמה קליעים. "מעניין של מי היא הייתה", תוהים חברי המשלחת.
המשך הירידה מההר מובילה אל משטח שעליו מאות עמודי פריחה של עריר הלבנון – אשר מזכירים מאוד את החצב. כמו קרוב משפחתו החצב, גם אצל העריר פורחים תחילה הפרחים התחתונים על הגבעול שלאורכו עשרות ניצנים, וכל יום נפתחים פרחים נוספים מעל לקודמים – אשר נובלים. אנו חולפים ליד מקבצים יפהפיים נוספים של צבעוני חאלב וטרשים שביניהם פורחת הנורית היתדית שצבעה צהוב מבריק.
"אתם רואים את הדולינה הירוקה עם הפרות?", מצביע ד"ר פרגמן-ספיר בנקודת תצפית מרשימה על עמק קטן ומרוחק למרגלות ההר. "לשם אנחנו צריכים להגיע". מנקודת התצפית נשקף כל שטחו של המפלס התחתון של אתר החרמון, כולל בריכות ההשלגה שהוקמו בתחילת שנות ה-90 למקרה שיהיה צורך לייצר שלג באופן מלאכותי – פרויקט שנכשל. כמו כן נראות הפסגות הנמוכות יותר של רכס החרמון בשלוחת שריון: הר ערער, הר נמנמן, הר כחל והר שזיף – ביניהן כלוא עמק מן שבמרכזו בריכת מים – ומאחוריהן הר דב.
מתחת לדולינה עוד מקבצים יפים של צבעונים ושל דובדבן שרוע – וגם גבעה ועליה מרבדים של מרווה רחבת-גביע – מין נדיר של מרווה שגדל בארץ רק בחרמון, שפרחיו כחולים ומוקפים בגביעים גדולים שצבעם סגול עז.
"על אחד הבונקרים ניצב בודד סחלב מוזר"
למרגלות החרמון, באחת הפסגות של צפון רמת הגולן, פורח בחודש מאי הפרח הנדיר ביותר בישראל – סחלב רצועית קומפר. למעשה, רק פרט אחד ויחיד של סחלב זה מוכר בארץ – והוא התגלה במקרה רק בשנת 2020 על ידי מטיילת בשם סאקרה חן.
"על אחד הבונקרים ניצב בודד סחלב מוזר, גריאטרי, קמוט וקצת מיובש. הבחנתי בלשונות הארוכות שירדו מהשפית, היה לי ברור שזו רצועית, אבל היא הייתה שונה מהרצועיות שאני מכירה מהר מירון", סיפרה אז חן, שצילמה את הסחלב כשהפרח כבר היה נבול – אך זה הספיק לד"ר פרגמן-ספיר בשביל לזהות אותו כרצועית קומפר הנדירה – ולהכריז עליה כמין חדש לישראל. הסחלב ממין זה נמצא גם בסוריה, בלבנון, בעיראק, באיראן, בטורקיה, בכמה מאיי יוון ובחצי האי קרים – אך בכל אזור תפוצתו הוא נדיר מאוד.
במאי 2021 עלו אנשי הגן הבוטני בגבעת רם לאותו הר שבו נמצאה רצועית קומפר כדי לראותה בשיא פריחתה – אך לא נמצא שום זכר לצמח. "חששנו שהיא נכחדה", סיפר אחד מחברי המשלחת. "אבל גם ידוע שזה צמח שלא נובט בכל שנה. השנה היא צמחה שוב, מקווה רק שישמרו עליה".
בהר שקד אין מסלולי טיול מוסדרים ומסומנים והאזור מוגדר שטח צבאי סגור בשל קרבתו לגבול סוריה וכן שמורת טבע סגורה מטעמים של שמירה על ערכי הטבע הייחודיים. הכניסה לשטח ההר ללא אישור אסורה בהחלט. למידע על מסלולי טיול בחרמון שפתוחים לציבור הרחב – הקליקו.